פסק-דין בתיק ע"ע 49396-12-10

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט שמואל טננבוים ונציג הציבור מר בן גל; ע"ר 12071/09), בו נדחה ערעורו של המערער להכרה בו כאסיר ציון בעקבות הערעור שהגיש לעניין זה לבית הדין האזורי על החלטת ועדת הערר בעניינו מיום 23.9.2003 ומיום 26.7.2004.

2.         בית דין זה צריך להעביר שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת ועדת הערר.

א)         בפרוטוקול ועדת הערר מיום 7.6.2004 נכתב כזאת:

"התקשר בינתיים משה בהטה - מנהל מרכז הקליטה, מבקר ארגון גג יוצאי אתיופיה, אמר שפרדה מולטו קנה עדים בכסף".

אמירה זו נכנסה למעשה כראיה שלא היתה באפשרות המערער להתייחס אליה. והדברים חמורים במיוחד נוכח הבקשה להגשת ראיה נוספת שהוגשה אלינו בשלב הערעור, בה הוגש תצהיר מטעם אותו משה בהטה, המכחיש את אמירתו לוועדה, כמצוין לעיל.

לעניין זה, אם כי אפשר שאותה שיחת טלפון על תוכנה לא השפיעה על החלטת הוועדה, דרכה לא היתה נכונה בכך שהיא לא הפנתה שימת לב המערער אליה, ביקשה תגובתו ולא אפשרה לו לאמת את הנאמר בשיחת הטלפון עם מר משה בהטה עצמו. בדרך פעולתה זו של הוועדה נפל לפיכך, פגם משפטי.

ב)         מעבר לזאת, בפני הוועדה עמד מכתב חתום בחתימה לא מזוהה, מארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה אשר על גביו אישר הארגון כי המערער לא היה במעצר בקשר לפעילות ציונית (סעיף 22 לפסק דינו של בית הדין קמא).

            בנסיבות המקרה, מכתב זה הינו בגדר ראיה בעייתית להסתמך עליה משלא ברור על סמך מה הוא נכתב, האם מי שכתב אותו היה מוסמך לתיתו.

            משאלה הם הדברים, מסמך זה הינו בגדר ראיה בעייתית לקביעת מעמד המערער כאסיר ציון ואין לדעת אם לא השפיע על החלטת ועדת הערר.

3.         סיכומו של דבר - בנסיבות המקרה המיוחדות, מצאנו מקום לאפשר למערער למצות שוב עררו לוועדת הערר על מנת שהצדק בעניינו, לא רק ייעשה אלא גם ייראה. לפיכך, מוחזר העניין לבחינה מחודשת לוועדת הערר. בא-כוח המערער יהא רשאי להופיע בפני ועדת הערר ולשטוח טענותיו בפניה.

            ככל שיהיו בידי המערער ראיות חדשות המעידות על מעמדו כאסיר ציון, רשאי הוא להביאן בפני הוועדה.

4.         בנסיבות המקרה, הערעור מתקבל כאמור, ללא צו להוצאות.

ניתן היום,  ל' שבט תשע"ב (23 פברואר 2012), בהיעדר הצדדים.